בר"ע 09/21-40771
העובדות: המשיבה הועסקה בבית הספר למנהל עסקים .
בהסכם העסקה עימה נקבע כי ימי החופשה שתצבור ימומשו במהלך תקופות הפגרה אף שימים אלו יעלו על ימי החופשה הזכאית לה עפ"י חוק. כמו כן נקבע, כי לא תהיה זכאית לפדיון חופשה .
בית הדין האזורי פסק כי המשיבה תהא זכאית לפדיון חופשה משום שהוכח כי המערערת לא ניהלה פנקס חופשה וכי היעדר רישום בדבר מימוש ימי חופשה יפעל לרעת המעסיק.
בערעור שהוגש לבית הדין הארצי צוין , כי החופשה הנה זכות סוציאלית מן המעלה הראשונה, החופשה ניתנת לעובד על מנת לנצלה בפועל ולא על מנת להמירה בכסף.
עם זאת, סעיף 26 לחוק חופשה שנתית מחייב ניהול פנקס חופשות. אך בהתאם לפסיקה, "היעדר ניהול פנקס חופשות אינו מכריע התובענה, אלא הוא מעביר את נטל השכנוע לכתפי המעסיק".
בפסק דינו קובע בית המשפט כי "הגמישות במתכונת העסקתה של המשיבה לפיה שהתה המשיבה 33 ימים בחוץ לארץ ובגינם שולם לה שכר. עצם יציאתה לחו"ל שלא לצרכי עבודה מעידה כי אלו היו ימי חופשה הלכה למעשה. וכי
"באמצעות יציאת המשיבה לחו"ל נרפא המחדל הרישומי באי עריכת פנקס חופשות".